על אופרות סבון, על טלנובלות, על החיים

מריו בנדטי, משורר, כתב פעם: "אל תיכנעי, אל תוותרי, למרות שהקור שורף ושהפחד נושך, למרות שהשמש נחבאת ושהרוח שותקת. יש אש בנפשך ויש חיים בחלומותייך. החיים הם שלך ושלך הם הרצונות. כי כל יום הוא התחלה חדשה וכל שעה היא הרגע הטוב ביותר"". סלח לי בנדטי, אתה צודק, אבל אני לא קונה את זה הערב. הערב אני ריקה. הערב אני זקוקה לבהות בכלום.

אני בקושי רואה טלוויזיה מבחירה, מה גם שאין כל כך מה לראות מלבד למהדורת חדשות נוספת או לתוכניות ריאלטי שספק שוות מבט. אבל בימים ריקים, קיום הבלתי אפשרי על המסך בסלון הפרטי שלי בכוחו לסייע בשיכוך כאבים. האמנם?
לא אחת מוצאת עצמה אימא לילדים, זונחת את הבישולים ואת הכביסות ומתיישבת לצפות איך מתאהבת נואשות אשה ענייה בגבר עשיר ויפה תואר, בעוד בעלה תוהה למה זה טוב? רבים לא ימצאו בכך תכלית. רבים ילעגו למכורים לסדרה שמשודרת בשעה קבועה, מידי יום, ונוברת בסיפור אהבה לא הגיוני. אני יכולה להבין אותם בזמן שאני מחפשת את השלט. בהייה ב"כלום" את זה אני רוצה, ומודה, אני בעד טלנובלות בימים ריקים ובכלל. ולא רק מפני שהז'אנר פונה בעיקר לקהל הנשים ומכוון אליו, אלא מהסיבה היפה שבטלנובלות גובר הרגש על הרציונאל.

טלנובלה

מקורה של הטלנובלה הוא רומנסה, סוגה ספרותית שמזכירה בלדה ומקורה בספרד. בעבר טלנובלה הייתה בנויה מכעשרים פרקים בלבד ושודרה פעם עד פעמיים בשבוע. עם השנים ולצד הטכנולוגיה המתקדמת, הפך הז'אנר לפופולרי ומוביל. כיום טלנובלות משודרות לאורך השבוע ומונות בין 180-300 פרקים שנפרשים על שלושה חודשים עד שישה. העלילה המרכזית סובבת בדרך כלל סביב סיפור אהבה, לרוב אסור ובלתי אפשרי, כשלצד העלילה מובאים כמה סיפורי משנה מגוונים שרקומים בחוט מקשר.

אופרות סבון שונות מטלנובלות במהותן מהסיבה שלאופרות סבון אין סוף. הן ממשיכות וממשיכות בעוד לטלנובלה יש פרק סיום ברור (שלרוב יהיה כמובן טקס חתונתם של האשה הענייה עם אהוב לבה העשיר). אך היום נהוג להתייחס אל שתיהן כנישה אחת. אופרות סבון מבית היוצר של מדינות אמריקה הלטינית שמגיעות לישראל, נקראות טלנובלות.
מספרים שאופרת הסבון הראשונה ששודרה בטלוויזיה הייתה פרסומת ממושכת לסבון. מאוחר יותר האופרות התעבו מבחינת תוכן ומומנו על ידי יצרנים שונים של חומרי ניקוי. פרסומות לסבון ולאבקות כביסה שולבו ומשולבות עד היום בטלנובלות בארגנטינה.
אופרות סבון שודרו בעבר לרוב בשעות הבוקר עבור עקרות הבית החולמות על מציאות אחרת, עליה מותר לחלום.

גדולתן של הטלנובלות נמצאת ביכולתן להעניק לבוחר לצפות בהן, נתק מתבקש משגרת היום המעייפת. טלנובלות שואפות לעורר הזדהות, עצב, צחוק, להעביר מסר חברתי כלשהו ולהעניק תקווה. בארגנטינה מוצא עצמו הצופה הארגנטינאי שקוע בהן בהעדר מוטיב מרכזי. הטלנובלות משודרות מידי יום מלבד לימי ראשון החופשיים, בשעה קבועה ובערוץ מסוים. דודה שלי לדוגמה, צופה בשלוש טלנובלות ביום. כמו מרשם רופא לשקט נפשי.

מה לשקט נפשי ולסבון?

באמריקה הלטינית טלנובלות משקפות במידה מסוימת את החיים המציאותיים אך בעיקר הן משקפות פנטזיה שלרוב אינה ברת השגה במציאות. אשה נאה וענייה, נאלצת להתמודד עם לא מעט קשיים ועלבונות, מתאהבת בגבר יפה תואר, מצליח ועשיר. כל הסיכויים שיבחר בה לאשה קלושים אך באופן פלא הם מתאהבים, גוברים על המכשולים כולם, מדלגים מעל לתככים ולמזימות ולבסוף מתחתנים.
נשאלת השאלה למה בכלל לצפות בסדרה שעלילתה וסופה ידועים מראש? ומתבקשת התשובה הרטורית: בדיוק בגלל זה! בדיוק בגלל שבחיים האמתיים איש לא מבטיח לנו סוף טוב. נהפוך הוא, החיים האמתיים דואגים לרמוז לנו לנצל את הרגע בעוד בטלנובלות האהבה מנצחת, תמיד.

אופרות סבון מופקות לרוב בתקציבים נמוכים ובהקפדה נמוכה על הבימוי, על המשחק ועל העריכה. מרבית הצילומים מתבצעים באולפנים קבועים, עם תפאורות קבועות. השחקנים מתחלקים בדרך כלל לשחקנים מפורסמים לצד מתחילים ולדוגמנים שלא הגיעו כלל מתחום המשחק. הדמויות על פי רוב שטחיות, נעדרות מורכבות ומוגזמות. הן תמיד תהיינה יפות יותר, חכמות יותר, מצליחות יותר, ערמומיות יותר וטרגיות יותר. הן תנהלנה לכאורה חיים מציאותיים אך תלושים מהמציאות. מציאות בה נלחם האמון בבגידה, בה נלחמת השמחה בעצב ובה היושר בסופו של דבר גובר על השחיתות.

העלילה משתלשלת והצופה זוכה לשחרור רגשי ללא מאמץ. הוא חש הזדהות עם הדמויות גם אם הוא מגיע ממעמד כלכלי שונה. הדמויות מצטיירות לו כאמינות (גם בעתים בהן המשחק גרוע) והן הופכות להיות מושא שאיפותיו. הצופה זוכה לבידור פשוט שלא דורש הבנה רק מבקש שעה קדושה אחת ביום.

החיים האמתיים

ז'אנר אופרת הסבון הגיע לישראל בשנות ה-80 ונחשב אז לחידוש מרענן בנוף שעות הערב של הצופה הישראלי. עם השנים התפתח הז'אנר וטלנובלות מאמריקה הלטינית עשו דרכן אלינו. במקביל הופקו כמה וכמה טלנובלות תוצרת הארץ בשפה העברית. גם בטלנובלות "שלנו" מתחלקים השחקנים בין יודעי משחק מהו לבין דוגמנים מפורסמים.
בזהה לארגנטינה, הטלנובלות מתמקדות בפיתולים המלודרמטיים של המעמד הבינוני-גבוה-מסורתי. הן משלבות נגיעות קלות של קומדיה ושל מתח. לגיבורים כמעט ואין דאגות לפרנסתם, הם נראים טוב, לבושים טוב וחיים טוב. לרשותם כל הזמן שבעולם לניהול מערכות יחסים מעניינות. ומה אם החיים בפועל דורשים יותר?

אני סבורה שעצם העובדה שהחיים דורשים מאתנו להתמודד, להתחייב, להתמסד, להצליח, להתחזק מהם, ועוד, היא זו שמביאה מיני צופים לבחור לשלב את הצפייה בטלנובלות בשגרתם היומיומית. זהה לבחירה לפתוח חלון לרוח השותקת עליה שר בנדטי.
לא סתם טלנובלות אחדות מוגדרות בפי קהל לא מבוטל "טלנובלות לנצח". הן אינן נשכחות. את "נאנו", טלנובלה ישנה, לבטח אזכור תמיד. היא הגישה למכורים לה אהבה ללא מילים.


מכבה את הטלוויזיה ונזכרת... אהבה ללא מילים. יודעת כמה בתקופות המצמידות אכזבה אחת לאחרת, אין צורך ביותר מזה.
החיים האמתיים אינם פשוטים כמו בטלנובלות ואינם מסובכים כמו בטלנובלות. ולרגעים יש לדעת לחיות אותם מבלי לדעת איך.

מאת: טל איפרגן

התחברו עכשיו לפורטל ארגנטינה-ישראל

ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, תכנים, דיונים בפורום ועוד.