ארגנטינאית בלי בשר

החיים בלי בשר עבור אחדים הם אינם חיים. עבור אחדים אחרים זו דרך חיים אבל עבור ארגנטינאים: בלי בשר, טעם החיים תפל

"היא מאומצת" טען דודי היקר כשאימי היקרה לא פחות סיפרה לו רשמית, שאני צמחונית. היה זה כמו לספר לדוד שלי שבחרתי להפוך להיות אוהדת "בוקה", כמו לרקוד ואלס במקום טנגו או ללמוד רפואה במקום ספרות יפה, בקיצור, היה זה ללכת נגד זרמיה של משפחתי הארגנטינאית. "יעבור לה" הוא הוסיף ואימי ידעה שלדאבונה, זה לא. היא מכירה את ביתה העקשנית לכן חתמה: "נקווה" והניחה את השפורפרת (היה זה בעידן שלפני ה'סקייפ' האדיר).

לקוות זה טוב, גדלתי על כנפי התקווה, אך במקרה הבעייתי שלי התקווה לא הספיקה. מזה 19 שנה אני צמחונית. אמנם בשנים האחרונות שבתי לאכול דגים מהסיבה שהם תמיד סימלו עבורי דבר-מה חגיגי, אך בשר בשום אופן. אינני יודעת אודות המניעים, האם בסיסם אידיאולוגי או האם הם נובעים מסלידה שמקורה במראה התרנגולת ובידיעה שאני לועסת חיה ללא חיים, אני רק יודעת שאני לא מסוגלת. סליחה אימא.

צריכת הבשר השנתית הכוללת בארגנטינה עומדת על 93 ק"ג לנפש בממוצע (אגב אני מקווה שהנתונים נכונים, סביר להניח שלאחר הסילבסטר הם עלו משמעותית). הבשר זול ומהווה מרכיב חשוב ודומיננטי במטבח הארגנטינאי והוא מוגש לצלחת בסגנונות שונים. כסטייק, כנתח עבה, עם הצלעות או בלי, במילוי האמפנדס, כנקניקיות, כצ'וריסו, כ'מילנזה' (שניצל דק ועסיסי, בספרדית: Milanesa), ועוד ועוד. העיקר בשר.
הירקות בצבעים, אלה שעבורי הם המנה העיקרית, אצל ארגנטינאים אמתיים הם קישוט.

תרבות הבשר בארגנטינה פשוט קיימת. ראוי לציין שתרבות הבשר בישראל קיימת גם היא, והיא מגוונת ומפתיעה. אך כארגנטינאית אני רואה הבדל בין תרבות הבשר לבין תרבות המנגל. עם זאת במסעדות בשריות טובות דואגים השפים הישראלים להכין בשר באהבה. בארגנטינה מסעדות הבשר הן הפופולריות ביותר ובהן לא שואלים את הלקוח אודות מידת העשייה. מדיום? רר? לא שואלים פשוט עושים בשר מדויק.
אודה בצניעות שגם אני מכינה בשר נהדר. באופן אבסורד אני צמחונית שיודעת להכין בשר, שכן למדתי ממיטב המורים ביניהם דודי המאוכזב שלימד אותי להכין 'אסאדו' אמִתי. הוא הסביר לי היטב כיצד יש לצלות את הבשר על הגריל או על האש.

כל שעליךָ להיות תחילה - הוא ארגנטינאי, מכאן חצי הדרך סלולה לבשר מוצלח. לא אחשוף את כל הסודות שכן אז אנודה בפועל מהמשפחה, אבל העיקר הוא: לאט. את הבשר אין להשרות במרינדה, יש להמליחו קלות ואז לצלות אותו צלייה איטית על 'פלנצ'ה' (בספרדית: Plancha) או על גריל פחמים.

אוכלי בשר יקרים, אני אוהבת לראות אתכם אוכלים בשר בתאווה. עם צ'ימיצ'ורי או בלי, עם תפוחי אדמה בדמות פירה או צ'יפס בצד, עם עלה חסה עליו עגבנייה ובצל פרוסים, או ככה: נטו בשר. אוהבת להתבונן בכם מהצד ולשמוח בשמחתכם. מה גם שריח הבשר הוא אחד הריחות האהובים עליי. ריח הבשר אותו נשמנו בארוחות המשפחתיות בבואנוס איירס ללא ספק נשאר. בארוחות אלה לצד הרבה יין הוגש הרבה בשר לצלחות עץ שטוחות (שיפודי ירקות הוגשו עבורי). רואה לנגד עיניי את דודי היקר עם קרטון ביד ובירת "קילמס" ביד האחרת, מנפנף ומנפנף, קורץ וזורק לעברי: "חבל. אינך יודעת כמה טעם את מפסידה". מציע לי להשתייך אל תרבות ואל לאום לפיהם יש לאכול בשר והרבה.

אולי. אולי אני מפסידה אבל טעמים הם עניין של טעם. ביני לבין עצמי אני יודעת שאם לא הייתה לי חולשה לדגים ולחביתות הייתי מפסיקה לצרוך גם את אלה, שכן זה מזעזע בעיניי מה שחיות ועופות צריכות לעבור בכדי למות. אך מהיותי אלרגית לחלב ולמוצריו ומהיותי מוגבלת לצרוך סוכר לבן בדמות אורז, כרגע אני משאירה את הדגים ואת הביצים בתפריט. אבל יש משפחה ויש שושלת שאינה מקבלת.
משפחה יקרה, ייאמר לזכותי שלפחות יין אני מקפידה לשתות כארגנטינאית אמתית. הרשימה הנוכחית מתוקתקת כשבקבוק מלבק לצידי.

מאת: טל איפרגן

התחברו עכשיו לפורטל ארגנטינה-ישראל

ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, תכנים, דיונים בפורום ועוד.