ארגנטינאי מטפל בטראומות עמוד ענן

המרכז לשירותים פסיכולוגיים - שער הנגב

צבי פיירמן, כמו רבים בדרום הארץ היה תושב ממושמע.
בהשמע אזעקת 'צבע אדום' המסמלת את יציאת טיל מעזה לכיוון ישראל, רץ אל המקלט הקרוב. אם נהג, היה יוצא מהרכב נשכב על הרצפה ומכסה את ראשו בידיו.
למרות שגם הוא, לא היה תמיד בטוח היכן ייפול הטיל התורן, היה לו ברור, כי אין דרך חזרה. כמנהל מרכז לשירותים פסיכולוגים בשער הנגב, על גבול רצועת עזה, לא יכל להעדר מהעבודה בשום מצב.

כ-120,000 אנשים מסתמכים על שירותי הקליניקה, בעלת המוניטין באיזור וגם צבי כמו 40 המומחים האחרים שעובדים במרכז, מכירים מקרוב את הטראומות שמלוות את אותם אנשים. ברור להם, כי דרמת המלחמה לא נמדדת רק במספר ההרוגים או הפצועים, אלא גם בעקבות שהפחד משאיר בנשמה.

פיירמן, עלה לארץ מבואנוס איירס בשנת 1967, כאשר היה בן 23. את לימודי הפסיכולוגיה שלו עשה בישראל ומאז חייו התנהלו במדינת היהודים. למרות זאת, מרגיש מחוייב לתרבות, לספרות ולנופים של ארגנטינה. "כאשר אני מבקר שם, אני לא מרגיש תייר. ארגנטינה היא חלק מהזהות שלי", אמר.

כיום, תושב ישראל ומרגיש חלק מהקונפליקט באיזור. ההסלמה האחרונה לא הייתה הראשונה שלו מאז שהתיישב בישראל. רק שהפעם הוא חווה זאת מקרוב שכן ביתו היה בסכנה, בקיבוץ ניצנים, איפה שאזעקות נשמעו לעיתים קרובות מאוד. משם, יצא כל בוקר לכיוון דרום, לסיבוב עבודות שלמרות הסכנות לא ביטל.

"האוריינטציה המקורית של המרכז שלנו הייתה פסיכו-אנליזה, אבל כשכל עוטף עזה החל להיות מותקף, לפני שנים רבות, החלטתנו להתרכז בטיפול בטראומות.", מספר פיירמן לעיתון במשרדו שבקליניקה. "פיתחנו שיטה משלנו, כי זו מלחמה שונה מזו במקומות אחרים", הוסיף.

ביום רביעי שעבר נכנסה לתוקף הפסקת האש ולמרות שהשקט באיזור מתוח, התקווה היא שהרגיעה תימשך.

פיירמן יודע כי ממתינה לו עבודה רבה. "כיום, האנשים במצב לא טוב." אנו מניחים כי יהיה לנו גל גדול של פניות לטיפול. אנחנו כבר יודעים, מאירועים קודמים וממה שראינו השבוע בעיר שדרות", אמר.

מצב האנשים כ"כ רע? לפי פיירמן, ההפרעות נעות מחרדה והתקפי פאניקה ועד לחוסר יכולת לתפקף ביומיום, כמו למשל ללכת לעבודה.

"ייתכנו אנשים שבצורה לא סדירה יחוו דפיקות לב חזקות, הזעות. רעידות פתאומיות או כאבים בידיים והרגליים ולא יכולים לזוז, או שיש להם כאבי ראש או חוסר יכולת להרדם" מצביע.

ובתוך כל הצער הזה, ישנם הילדים. לפי פיירמן, רבים חוזרים להרטיב בלילות, הם נדבקים להורים, לא רוצים ללכת לשירותים לבד ואפילו לא לסגור את הדלת, לא יכולים לישון ומאבדים את היכולת לשחק.

מספר התסמינים וההפרעות הוא אינסופי. ולא מדובר בתופעות לקוחות מספר, אלא בני אדם ומצבים להם היה עד.

המצבים הקיצוניים ביותר, הם כאשר אדם אינו מצליח לחזור לתפקוד הרגיל היומיומי שלו. "הם נמצאים במצב תמידי של סטרס, לא יוצאים מהבית, נשארים סגורים, כל רעש חזק ופתאומי מקפיץ אותם."


מקור: La Nacion

התחברו עכשיו לפורטל ארגנטינה-ישראל

ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, תכנים, דיונים בפורום ועוד.