"לראות את הרוצחים משוחררים זה נורא!"

דייגו דוד לדובסקי

כבר שנים רבות, ששרה (76) ואברהם (80) לדובסקי למדו לשלב בין גאווה לכאב. גאווה מלדבר על דייגו, בנם הצעיר וכאב על הרצחו בפיגוע טרור בירושלים, ב-31 ביולי 2002.

עכשיו, מספר הזוג שהגיע לישראל מבואנוס איירס לפני 15 שנים, מצאו גם רגשות בניתוח המשמעות של החילוף שבוצע שלשום בין החייל שנחטף מזה למעלה מ-5 שנים ע"י חמאס, גלעד שליט, לבין 477 האסירים הפלסטינאים, רובם נידונים למאסר עולם בגין רצח אחד או יותר. ביניהם, זה של בנם.

"אין צל שספק שאנו מאושרים מחזרתו של גלעד שליט", מספרים השניים כמעט בפה אחד, בשיחה עם העיתון La Nacion. "לא רצינו שיקרה דבר לצעיר הזה וקיווינו שיוכל לחזור להוריו", מאשר אברהם.

"אני מבינה היטב את שמחת אימו. זה ברור מאוד", מוסיפה שרה. "הבעיה היא המחיר", מחדד אברהם. "לראות את הרוצחים חופשיים? זה נורא; זה קורע את הלב", אומרת שרה.

בין האסירים הפלסטינאים ששוחרו שלשום ניתן למצוא את הטרוריסט שלפני יותר מתשע שנים ביצע את הפיגוע ששינה את חייה של משפחת לדובסקי.

הטרוריסט הפלסטינאי, שניצל את ההכרות שלו עם הקמפוס האוניברסיטאי Monte Scopus, שם עבד מזה זמן רב ואיפשר לו לנוע בחופשיות ומבלי לעורר חשד ולהגיע לקפטריה Frank Sinatra ולהשאיר תיק מלא בחומרי נפץ על אחד השולחנות.

דוד דייגו, זהו שמו המלא של הבן הצעיר של משפחת לדובסקי, היה אחד מהאזרחים שנהרגו בפיצוץ. הוא היה בן 29.

"כואב לנו שיצא [לחופשי] האחראי על הפיגוע", אומרת שרה, "אני יכולה להבין את ההורים של הילד הזה, גלעד, איך לא? אבל זה יותר מידי לשלם מחיר של שחרור אנשים שעכשיו יכולים לחזור ולבצע פיגועים."

אנחנו חושבים שהיה אפשר לפתור את זה בצורה אחרת, מוסיף אברהם. "אם זה היה פתרון, היו יכולים לבצע אותו לפני חמש שנים; לא הייתה סיבה לחכות כל-כך הרבה."

כשמשפחת לדובסקי הגיעה לישראל, כבר בגיל הפנסיה, הוא אחרי הרבה שנים במפעל שלו לעבודות עור והיא עקרת בית, הרגישו כי המשפחה סוף סוף מתקרב ומתאחדת. ביתם רוקסנה, היום בת 41 ובנם דוד דייגו שכבר היו בישראל.

"מה שהכי כואב לי, מעבר למה שאני מרגישה כאמא על חסרונו, זו המחשבה על כל מה שיכל ולא השיג, כל מה שיכל לתת לעולם", מסכמת שרה את תכונותיו האנושיות ואיך היה משקיע בלימודיו ועבודתי.

דייגו החל לעבוד במשרד החוץ. ימים ספורים לאחר הפיגוע שקיפח את חייו היה אמור לנסוע כדיפלומט לשגרירות ישראל בפרו. אבל חלומו היה להיות שגריר ישראל בארגנטינה.

"העולם הפסיד המון עם מותו", אומרת שרה. אברהם נאנח. "ואני בטוחה: שהפלסטינאים הפסידו אותו. הוא נהג לומר שהיה ניתן להגיע לשלום איתם. בלי ספק הוא עשה המון למענו."

היום, נשארו רק הזכרונות. אבל לא מאותו יום אכזרי של מותו, עליו אברהם ושרה מעדיפים לא לדבר. "מזה לא", הם מבקשים. "זה עצוב וכואב מידי".


תורגם מכתבה שפורסמה בעיתון La Nacion.

התחברו עכשיו לפורטל ארגנטינה-ישראל

ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, תכנים, דיונים בפורום ועוד.
עמוד הבית חדשות ומאמרים "לראות את הרוצחים משוחררים זה נורא!"